פורקן רגשי

הדבר הראשון היה ללמוד לפתוח את שסתום הרגשות, ולהביא לפורקן רגשי (קתרזיס) לפחות בכל התחומים והסוגיות בהן ניתן היה לעשות זאת – הן בנוגע לכאבים מן העבר הרחוק, והן בנוגע להרגלים הרסניים של התייחסות עצמית שלילית. את הפורקן הרגשי ניתן לעשות במגוון שיטות, ומומלץ לשלב כמה שיותר מהן. הנה כמה דוגמאות:

  • ריברסינג – נשימות מעגליות מהירות עם מוסיקה קצבית מהירה ברקע במשך כמה דקות, עד שמתחילים להרגיש סיחרור בראש (היפרוונטילציה), ומיד אח"כ לשכב על הצד ולשמוע מוסיקה עצובה, וכך נהרות של בכי ונהי קורע לב פורצים דרך הסכר שהיה חסום כחומה בצורה במשך שנים רבות. לפעמים גם פורצות צרחות של כעס. את זה עושים כעשר דקות, ואח"כ משמיעים מוסיקה מרגיעה ומדברים (עם המטפל/ת) על מה הרגשנו ומה חווינו וראינו בראש. חשוב מאוד לעשות את הסגירה הזו, כדי שנוכל להתמודד עם מה שחווינו בתרגיל ולהגיע לתחושת השלמה וסגירת מעגל, ולא נישאר עם פצע פתוח (לא כל המטפלים בריברסינג מקפידים על כך, ולכן דאגו לברר מראש מה הפרוטוקול הטיפולי לפני שתבחרו מטפל).
  • להרביץ עם כרית – משמיעים מוסיקה קצבית, ולוקחים כרית ומתחילים להרביץ איתה לקיר או למיטה (מבלי שזה יגרום לנזק כלשהו לחפצים או לעצמנו), וצועקים משפטים שיכולים להביע את הכעס שהצטבר בתוכנו במשך שנים (כעס על אחרים, על החיים, על עצמנו), כגון: "נמאס לי כבר!", "זה לא הוגן!", ואפילו קללות. לוקח כמה ניסיונות עד שתופסים את המשפטים שמהדהדים לנו כביטוי אותנטי של הכעס האגור בפנים. ממשיכים כך עד שמרגישים שכל הכעס יצא (לא כולו יצא בבת אחת, אפשר לחזור על התרגיל כמה פעמים בימים שונים עד שמרגישים הקלה מספיקה).
  • עוצמת הרכות – בניגוד לשתי הטכניקות לעיל, שדורשות מאמץ והוצאת אנרגיה רבה, במהלך הטיפול בשיטת עוצמת הרכות, המטפל מנענע בעדינות ובתנועות קטנות ומהירות את המטופל, בקצב שבו מנענעים תינוק. גם טכניקה זו גורמת לרגשות שאגורים בגופנפש לצוף. לפעמים מתחילים לבכות, לפעמים לצחוק, ולפעמים שמים לב לתחושות פיסיות כגון חנק מסביב לצוואר או נימול (עיקצוץ) בידיים וברגליים. זה מפתיע איך תנועות עדינות כאלה גורמות לתחושות כאלה לצוף.
  • פוקוסינג – הטכניקה הזו היא אפילו עוד יותר "רגועה" בהתחלה. יושבים בשקט ובכל פעם מתמקדים באופן מדוייק בתחושות הפיסיות בחלקים שונים של הגוף. כך מתחילים לשים לב לכל מיני כאבים או תחושות לא נעימות שיש לנו בחלקים שונים של הגוף שלא שמנו אליהן לב בחיי היומיום. "פונים" אל הכאבים האלה ושואלים אותם מה הם רוצים לומר לנו. בד"כ עולות תשובות שמעוררות רגשות רדומים הנוגעים לדברים שמציקים ומכבידים עלינו, מהעבר או בהווה.

אלו היו שיטות של פורקן רגשי. יש גם שיטות בדרגה מורכבת יותר, שמטרתן לא רק פורקן רגשי אלא גם שינוי התפיסה וההתייחסות שלנו לגבי אירועים כואבים מהעבר, לרוב מהילדות אך לא בהכרח. המשותף לכולן הוא להציף למודע שלנו זיכרון של האירוע שאוחסן בתת-המודע, לחוות מחדש בצורה כלשהי את החוויה הכואבת, לתת לה פורקן, ואז להתבונן בעיניים בוגרות יותר במאורע, ולציין בפני עצמנו מה הדברים שלמדנו מכך, כיצד אנחנו יכולים להסתכל על מה שקרה בצורה שמעצימה אותנו (לדוגמה: הכאב והקושי לימדו אותי שיעור חשוב, או שהם חישלו אותי לדברים שקרו בהמשך חיי), לסלוח לעצמנו ולאחרים, ועוד. דוגמאות לשיטות מסוג זה הן:

  • קונסטלציה משפחתית
  • שיטת המסע
  • שיחזור גילגולים – אין צרוך להאמין בקיום נשמה או בשיחזור גילגולים, כי למעשה מדובר בתרפייה דרך סיפור, כלומר תרגיל דימיון חצי-מודרך בו חווים "סיפור חיים" כלשהו, המייצג תפיסות ורגשות שיש לנו בתת-המודע. אנחנו מציפים אותם למודע כדימיון, ולאחר מכן מבצעים ריפוי רגשי כלשהו, כגון שינוי הסיפור, שינוי ההרגשה לגבי מה שקרה, הסכמה לסלוח, ועוד.

בדרכים אלו, כאבים או סודות של שנים, שהכבידו עלינו בלי שאפילו היינו מודעים לכך, יכולים להשתחרר, או לפחות לקטון מאוד בעוצמתם. ניתן גם לנסות להיזכר בזיכרון הראשון שיש לנו מהילדות – לרוב מדובר בטראומה כלשהי (טראומה גדולה כמו גירושין של ההורים, מוות במשפחה, אלימות, או אפילו טראומה שנראית לנו היום קטנה, כמו שצחקו עלינו בגן, אבל כילד קטן זה כאב לנו מאוד רגשית).

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>