תרבות ואמנות שלילית

חלק גדול מהסרטים ותוכניות הטלויזיה מבוססים על תרבות של שליטה, ומחנכים אנשים ליהנות מאלימות: הגיבור הורג מישהו או מרביץ למישהו, וזה קורה ברגע השיא של התוכנית או הסרט. זה המצב אפילו בתוכניות וסרטים לילדים. בסרטים רבים "לכל המשפחה" חס וחלילה להראות סצנת סקס, אבל אין בעיה להראות אלימות כדרך "לנצח את הרוע" (ובסרטים רבים, אם מראים סקס, הוא לא רך, נעים, אוהב, עדין, ואכפתי, אלא בד"כ בעל מרכיבי אלימות, שליטה, וניכור). הורים מזדעזעים כשהם רואים קטעים מהטלויזיה הפלסטינית שמראים ילדים מחזיקים רובים ורוצים להפוך לשאהידים, אבל מאפשרים לילדיהם לשחק במשחקי מחשב בהם מרביצים, יורים, דוקרים, מרטשים, מפוצצים, חונקים, ומענים אנשים, כולל תמונות מאוד מפורשות של איברים מרוטשים נוטפי דם וגם ירי בשבויים מטווח קצר.



המסרים כמובן משפיעים על הילדים:



לפעמים האלימות מוסווית בצורה של בדיחות גזעניות או על קבוצות מיעוט, או בצורה של סקסיזם כאשר נשים מוצגות באופן סטריאוטיפי ומבזה, כמו שמוסבר בפוסט כמה קל להיות מאושר. כמובן יש לכך השלכות על התנהגות האנשים בחברה – מגדיל יחס סקסיסטי ואלים של גברים כלפי נשים, ומגדיל בעיות דימוי גוף אצל נשים:



מהדורות החדשות, כמו אדם נוירוטי, מתמקדות כמעט רק בדברים הכי גרועים ונוראיים שמתרחשים או שעלולים להתרחש – יריבות, חתרנות, מאבקים, אלימות, איומים, צרות, מחלות, אסונות, ודשות בהם שוב ושוב, או מתמקדות ברכילות וחטטנות, ולפעמים גם בבוז וליגלוג. חשוב לדווח על הבעיות, אבל חשוב יותר לדבר על פיתרונות, מתוך גישה אחראית וחיובית, כולל מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות (במקום לצפות שמישהו אחר יעשה זאת), וגם חשוב לדווח על הדברים הטובים שקורים, ולהזמין אנשים להצטרף אליהם.

יש גם יצירות המציגות אנשים שסובלים ומדוכדכים ממצבם ללא תקווה, או מציגות השקפת עולם ניהיליסטית. לפעמים זה נעשה כדי להביע תחושות כאלה אצל היוצר, או כדי "להעמיד מראה" אל מול החברה ו"לחשוף את כיעורה" (לכאורה), כדי שאנשים לא ישכחו מהבעיות. אולם לעתים רבות יצירות אלה בעצמן תורמות להנצחת הניהליזם והכיעור בחברה ובעולם במקום להצליח לנער אנשים בחזרה לאסתטיקה ולמשמעות. הכי קל להתמקד בבעיות, בקשיים, בעוולות, ברוע, ובכיעור, והכי קל להתלונן, כי הכאב ברור וזועק. הנה לדוגמה השיר "מחפש תשובה" שאומר: "אין לי שום פתרון, אני עכשיו לבד, אני פוחד מהמוות … איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא, ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה". ובצד שמאל השיר "איך זה מרגיש" שאומר: "אין עתיד באופק, אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו, איך זה מרגיש, להיות תמיד בצד … ואין לי חלום", וגם בקליפ מתוארת סצנה בה ככל הנראה אשה דכאונית נאלצת לשכב עם מישהו – אין אינטימיות, רוך, שמחה, ועונג, אלא קור, ניכור, אדישות, ואולי אפילו כפייה.



מבחינתי, אלמנטים כאלה משאירים אותי במצב יותר מדוכדך ומיואש ורק מרפים את ידיי, ולכן אני בד"כ משתדל להימנע מהם. אפילו ספר כמו 1984, שהוא יצירת מופת לכל הדעות, גורם לתחושה קשה ופסימית אצל הקורא, ומותיר אותו עם השאלה "אז איך מונעים דבר נורא כזה?" ללא פיתרון.

רוב השירים המושמעים ברדיו הם שירי אהבה נכזבת שבלוניים ומשמימים. ואלמנטים רבים אחרים בתרבות הם שטחיים, עם ערך "בידורי" בלבד, (למשל תוכניות טלויזיה כמו שעשועונים ותוכניות ריאליטי), החוזרים על שבלונות ידועות, ופונים ל"מכנה המשותף הנמוך ביותר", ללא אמירה ייחודית, משמעותית, או מועילה, ולפעמים אף משפילה או מעודדת אלימות. תוכניות כאלה גורמות לביזבוז דקות חיים יקרות מפז שמוטב היה לנצלן לפעילות מהנה, אקטיבית, ומועילה לחיי האדם.



לפעמים יש גם אמנות שלא ברור מה היא רוצה לומר. אם היא אסתטית ונעימה לנו, כמו לדוגמה ציורי נוף או צורות אבסטרקטיות עם צבעים שנעימים לנו, זה נפלא. אבל אם היא לא מעוררת בנו כאלה דברים, אלא רק בילבול ותמיהה לגבי האם זו בכלל אומנות (לדוגמה: כיסא שמוצב כפסל במוזיאון – מה הקטע?), אז רוב האנשים לא יטרחו להגיע למוזיאון או לגלריה לראות אותה. הנה לדוגמה סירטון וכמה דוגמאות מתערוכה במוזיאון תל-אביב: "בשיחה: מבחר יצירות עכשוויות". פסל האופניים הוא אולי קצת מעניין אם כי לא ברור מה הוא אומר, אבל לגבי היתר – מה בכלל האמירה שם? לפעמים זה נראה (לדעתי) כמו סתם גבב לא יפה במיוחד של צורות או צבעים.

incvr_l_04

 
inco_l_03
tpic2

 
אם אמנות כזו הייתה נשארת בין כתלי המוזיאון, ניחא. אבל היא חילחלה לתרבות עד שהאליטה השלטת החלה לחשוב שמן הראוי להציב גרוטאות חלודות כ"פסלי חוצות" במקומות מרכזיים בעיר. האם הטוב ביותר שיש לאמנות הישראלית להציע הוא שלושה עיגולי פלדה חלודים כפסל חוצות ליד לא פחות מאשר התיאטרון הלאומי והיכל התרבות? האם אלו הם פני היצירה התרבותית שאנו רוצים לראות? האם טיול בשדרות בן גוריון (שעירית תל אביב שיפצה לאחרונה) צריך לכלול היתקלות במכשול חלוד ומכוער שמסתיר את הנוף? האם זה עושה נעים או מרנין את הלב למישהו? בדברים כאלה מושקעים כספי ציבור??


098
hbim

אתם יכולים לנסות לבדוק את עצמכם במבחן הזה – האם תוכלו להבחין בין אמנות מודרנית לבין ציורים של ילדים? והנה עוד קצת על הפלצנות של "מומחי" האמנות המודרנית:

לדעתי, הכי קל לעשות אמנות שמתמקדת בשלילי ובבעיות, כי הכאב ברור וגלוי, או מבוססת על קונפליקטים, שליטה ואלימות, או בעלת ערך "בידורי" שטחי, או לא מובנת. קשה יותר לעשות יצירת אמנות טובה שמבטאת ערכים חיוביים באופן ברור. לדעתי יש מעט מדי אמנות שמעוררת השראה חיובית, וחלק מהערכים החיוביים אינם באים לידי ביטוי כמעט בכלל. אחד הפרוייקטים המרכזיים כאן הוא להביא לכך שהרבה יותר אמנים יצרו אמנות חיובית כזו.

ראו גם את ההרצאה של אלן דה בוטון על כך שעולם האמנות שכח את תפקידה של האמנות להעביר מסרים שעוזרים לנו:

בניגוד לכך, תוכלו לראות דוגמאות של תרבות ואמנות חיובית כאן. קיראו גם על הפרוייקט: אמנות למען ערכים חיוביים.

פורסם בקטגוריה תרבות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>