הרדיו בראש – חלק א'

הקדמה

יש לנו תחנת רדיו בראש. רוב האנשים לא יודעים את זה. בפוסט הזה נלמד להכיר אותה, ונלמד איך לא לתת לה לשלוט על חיינו אלא לכוון אותה לעזור לנו.

רקע

אם עדיין לא חוויתם מדיטציה, לא תוכלו באמת להבין לעומק באופן חוויתי את מה שכתוב בפוסט הזה. לכן קודם כל קיראו על מדיטציה כאן, ונסו לבצע אותה לפחות פעם אחת במשך 5 דקות (זה רחוק מלהיות מספיק, אבל לפחות יתן לכם טעימה של החוויה כדי להבין טוב יותר את הטקסט כאן).

תחנת השידור בראש

במהלך המדיטציה, אנחנו מגלים שבתוך הראש שלנו יש מעין קול שמדבר אלינו, מעין "תחנת שידור" כמו רדיו שכל היום "משדרת" לנו מחשבות, רגשות, רצונות, ותחושות. השידורים מתמשכים כמעט ללא הרף, ורק כשאנחנו במצב רוח ממש טוב, יש קצת שקט בראש.

במדיטציה אנחנו שמים לב שהשדרן ברדיו הזה כמעט כל הזמן מדבר ולא ניתן להשתיק אותו ליותר משנייה או שתיים. הוא קופץ מנושא לנושא, "מפרשן" לנו את מה שקורה לנו, או אומר לנו מה אנחנו צריכים לעשות או מעביר עלינו ביקורת. לפעמים הוא אפילו משתלט על ה"רמקולים" החיצוניים (הקול והפה שלנו), כמו לדוגמה כשאנחנו לבד בבית ולא מוצאים את המפתחות, ואומרים בקול רם "נו, איפה שמתי את המפתחות?" או "אה, הנה הם!" — אל מי בדיוק אנחנו מדברים אם אנחנו לבד?

ה"שדרן" הזה קיבל דימויים שונים במזרח – בסין קוראים לו "סוס פרא", בהודו קוראים לו "קוף משוגע". שם נוסף הוא "עורב המחשבות" כי הוא נוהג להתמקד בשלילי ולצווח בקול צורמני "רק-רע", "רק-רע".

תוכנית השידורים

מה משודר לנו בתחנת הרדיו בראש?

כמה נפלא לו תוכנית השידורים הייתה כוללת שירים שינעימו לנו את היום, תוכניות מעניינות וסיפורים מעוררי השראה, רעיונות יצירתיים לעבודה ולחיים, מסרים אוהבים וחומלים, התפעלות מהטבע ומההנאות הקטנות של החיים. למרבה האכזבה, תוכנית השידורים בתחנת הרדיו של רוב האנשים היא ההפך הגמור. היא מלאה בתכנים שמפחידים ומלחיצים אותנו – הם אומרים לנו שהחיים מלאי סכנות, אף פעם לא צפויים ואי אפשר לסמוך על אף אחד. השדרן בראש, שניזון מהפחד שלנו, מייצר אצלנו חרדות ולחץ כביכול כדי לסייע בהישרדות שלנו, אבל למעשה כך הוא מהבטיח את ההישרדות שלו בתוכנו. בעזרת הפחד, הוא משליט בנו משמעת פנימית ומעודד אותנו להסתיר ולדכא את הרגשות. לפעמים השדרן "מחמם" אותנו להתעצבן על אנשים אחרים – כך הוא מסיח את דעתנו כדי שלא נתעצבן עליו ועל תוכניות הרדיו האיומות שלו. לפעמים תכני השידור מעציבים אותנו, ולפעמים מכניסים אותנו לדיכאון וייאוש. סיוט של ממש.

בבוקר, במקום להשמיע לנו מנגינה נעימה ודברי ברכה לשחר של יום חדש, השדרן צועק עלינו שאנחנו *מוכרחים* לקום מהר מהמיטה, ומאשים אותנו שאנחנו עצלנים אם אנחנו רוצים להתפנק עוד קצת מתחת לפוך. אח"כ הוא מלחיץ אותנו שנאחר לעבודה, ובוזמנית גם אומר לנו כמה מעצבן שאנחנו צריכים ללכת לעבודה. במהלך היום יש לשדרן כל הזמן דעות על כולם ועל הכל – ההוא נראה כמו טמבל, ההיא מדברת יותר מדי, האוכל והשירות במסעדה "מתחת לכל ביקורת", ובכלל הממשלה אשמה בהכל. בלילה לפני השינה, אנחנו נכנסים למיטה, מכבים את האור, עוצמים עיניים, ורוצים להירדם לאחר יום נוסף ומתיש עם הרדיו הזה. אבל אפילו כאן, השדרן בראש לא מרפה מאיתנו. הוא לא מנסה לעזור לנו להירדם, ולא מספר לנו סיפור מצחיק לפני השינה או שר לנו שיר ערש מרגיע. הוא מעדיף למלא את השקט של הלילה באינסוף מחשבות מטרידות – הוא מזכיר לנו את כל הדברים הלא טובים שעשינו או קרו לנו באותו יום, או מלחיץ אותנו לגבי דברים רעים שיקרו לנו במבחן או בעבודה מחר (יש דדליינס ואיך נספיק הכל?) או בעתיד הרחוק.

אנשים מנסים לברוח מהשדרן ותוכניות הרדיו הנוראיות שלו באינספור דרכים: הולכים לקולנוע בתקווה לקבל שעה וחצי של חופש ממנו. אם הסרט מעניין את השדרן, האדם יוצא מרוצה – שעה וחצי הוא והשדרן היו מרותקים אל המסך. אבל אם הסרט משעמם את השדרן, ההנאה מהר מאוד הופכת לעינוי – כשהוא מאבד עניין במה שקורה בחוץ, הוא מתחיל לדבר אלינו בתוך הראש, ואם הוא ביום לא טוב, אז הוא כבר ממש לא יתן לנו ליהנות משום דבר. אנשים ממלאים את הבית במכשירי טלויזיה עם עשרות ערוצים, וידיאו, עיתונים, מוסיקה, טלפונים סלולריים, אינטרנט – משתדלים למלא כל רגע פנוי, כי אם יש דקה אחת שבה לא קורה כלום, הנה מתעורר השדרן והסיוט מתחיל. השדרן מסתתר מאחורי המילה שעמום, והפחד משעמום הוא בעצם הפחד שלנו להיות לבד עם השדרן. לא תמיד היינו ככה – ילדים קטנים יכולים לראות עשרות פעמים את אותו הסרט בווידיאו ובכל פעם ליהנות כמו בפעם הראשונה. מבוגרים צריכים כל פעם משהו חדש כי לשדרן המבוגר כבר אין הרבה סבלנות. מהר מאוד משעמם לו, ועם השנים הוא הופך ביקורתי יותר, רגזן, מתלונן ומתנשא.

יש אנשים שסובלים מהשדרן שלהם עד כדי כך, שגם כשהם הולכים לשירותים, הם לוקחים איתם עיתון או ספר, רק כדי לא להיות תקועים איתו לבד בחדרון הצר. צינוק נחשב בכלא לעונש החמור ביותר. סוגרים את האדם בחדר קטן לכמה ימים ומשאירים ל"שדרן" לעשות את העבודה. אנשים בכלא מעדיפים להיות אפילו בחברת אנסים ורוצחים, רק לא להיות עם עצמם בחדר קטן, שבעצם, כל מה שצריך לעשות בו זה לשבת ולנוח – הסיוט לא בא מהחדר עצמו אלא מהשדרן בתוך הראש.

השדרן הזה מחרפן אנשים. הוא גורם להם לחרדות ולדכאונות, וללכת לטיפולים פסיכולוגיים ארוכים ואפילו לקחת כדורים פסיכיאטריים. במקרים קיצוניים, השדרן מאמלל את האדם שבתוכו הוא התנחל עד כדי כך, שהאדם מאבד תקווה שהסיוט הזה אי-פעם ייגמר, והוא מעדיף לקפוץ מבניין.

אז מה ניתן לעשות?

על כך – בפוסט הבא.

פורסם בקטגוריה התפתחות אישית, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>